 |
| היינו זוג די חמוד |
הוא תמיד היה שוכב עם הראש מעט מורם כדי שאני אנשק אותו, מספיק מורם כדי שהוא יצטרך לאמץ את שרירי הבטן שלו. היינו מתנשקים שעות והוא היה מתאמץ בשבילי כמה שעות שרק רציתי. בדרך כלל הייתי מנסה להשכיב לו את הראש מעט אחורה כדי שלא יתאמץ כל כך אבל בכל פעם הוא היה מרים אותו מחדש.
ככה היה תמיד, כל פעם מחדש הוא היה מתאמץ במיוחד בשבילי ותמיד הערכתי את זה בלב, זה מהדברים הקטנים שאני הערכתי בו, יחד עם החיוך התמידי שלו וזה שהוא תמיד היה מחבק אותי חיבוק משכיח. החיבוק היה משכיח את הדברים האחרים בעולם והיה משאיר אותי עם כאב גב קטן כי הוא נורא גבוה.
ככה היה תמיד, כל פעם מחדש הוא היה מתאמץ במיוחד בשבילי ותמיד הערכתי את זה בלב, זה מהדברים הקטנים שאני הערכתי בו, יחד עם החיוך התמידי שלו וזה שהוא תמיד היה מחבק אותי חיבוק משכיח. החיבוק היה משכיח את הדברים האחרים בעולם והיה משאיר אותי עם כאב גב קטן כי הוא נורא גבוה.
אבל עם הזמן היו דברים שנשכחו וזה בסדר, אבל זה כבר לא אותו דבר ואיתו הרגשתי שאהבה כן יכולה להשאר לנצח ואולי אפילו שאהבה מנצחת הכל. אבל היא לא מנצחת הכל. היא לא מנצחת עייפות, היא לא מנצחת את המרחק העצום שהיה בינינו. בשבילי היא לא ניצחה, אני מאמינה שנלחמתי מספיק עבורה.
נורא רציתי שהיא תנצח אני בטוחה שאם הוא היה מבין אותי הוא היה רוצה גם, אבל לפעמים מפסידים בקרב וגם זה בסדר, להפסיד בקרב שאתה התחלת.
נורא רציתי שהיא תנצח אני בטוחה שאם הוא היה מבין אותי הוא היה רוצה גם, אבל לפעמים מפסידים בקרב וגם זה בסדר, להפסיד בקרב שאתה התחלת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה