לפעמים, הוא לא אוהב אותי כמו שאני רוצה.
הוא לא עונה לי מיד בטלפון, הוא לא תמיד אומר לי שהוא מתגעגע אליי בחזרה ולפעמים הוא גם לא עונה בכלל.
אבל לי נמאס לומר לו שאני לא תמיד מרגישה אהובה, וזה בגלל שבאמת קשה להאכיל את המפלצת הקטנה הזו שדורשת אהבה.
אני מרגישה לפעמים שהאהבה הזו איננה מאוזנת וכי המפלצת הקטנה שלו כבר שבעה מהאהבה שלי, שאני מאכילה אותה יותר מידי.
כשאני לא מרגישה נאהבת על ידו אני כועסת. אני כועסת עליו בלי שהוא מבין למה (נמאס לי לומר לו שאני לא מרגישה נאהבת) אני כועסת על האנשים סביבי, אני נעצבת ולא רוצה לתקשר עם אף אחד. ככה זה, ואני חוששת שזה לא ניתן לשינוי. אני מעדיפה להסתגר בחדרי ולשמוע מוזיקה או לקרוא ספר.
לאחרונה למדתי לשלוט מעט יותר בכעסים שלי וזאת משום שטסתי ללונדון עם משפחתי. בחו''ל ניתנת ההרגשה שאסור לכעוס ושכל הכעסים יכולים להדחות לארץ.
כי עכשיו אנחנו בחו"ל וזה מיוחד וכשאנחנו בארץ זה רגיל ואין רגעים מיוחדים שאנחנו עלולים לפספס.
כל מה שלמדתי זה לספור. לספור עד 10 עד 20 עד 100. לספור. לבכות תוך כדי ספירה אבל לספור. אני לא אשקר, איבדתי את הספירה כמה פעמים אבל אני גאה בעצמי שברוב המקרים שלטתי בעצמי ועצם זה שהמשפחה שלי תקרא את זה ולא תבין מתי בדיוק זה קרה זה אומר שהצלחתי לשמור על קור רוח.
הוא לא עונה לי מיד בטלפון, הוא לא תמיד אומר לי שהוא מתגעגע אליי בחזרה ולפעמים הוא גם לא עונה בכלל.
אבל לי נמאס לומר לו שאני לא תמיד מרגישה אהובה, וזה בגלל שבאמת קשה להאכיל את המפלצת הקטנה הזו שדורשת אהבה.
אני מרגישה לפעמים שהאהבה הזו איננה מאוזנת וכי המפלצת הקטנה שלו כבר שבעה מהאהבה שלי, שאני מאכילה אותה יותר מידי.
 |
| באוטובוס לונדוני עם אחותי |
לאחרונה למדתי לשלוט מעט יותר בכעסים שלי וזאת משום שטסתי ללונדון עם משפחתי. בחו''ל ניתנת ההרגשה שאסור לכעוס ושכל הכעסים יכולים להדחות לארץ.
כי עכשיו אנחנו בחו"ל וזה מיוחד וכשאנחנו בארץ זה רגיל ואין רגעים מיוחדים שאנחנו עלולים לפספס.
כל מה שלמדתי זה לספור. לספור עד 10 עד 20 עד 100. לספור. לבכות תוך כדי ספירה אבל לספור. אני לא אשקר, איבדתי את הספירה כמה פעמים אבל אני גאה בעצמי שברוב המקרים שלטתי בעצמי ועצם זה שהמשפחה שלי תקרא את זה ולא תבין מתי בדיוק זה קרה זה אומר שהצלחתי לשמור על קור רוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה