הסתכלתי על הפתק הקטן שהשארתי בפוסט הקודם והפוסט הזה יעסוק באימוץ. קצת אימוץ קצת התמודדות וקצת גזענות.
אז כמו שאתם רואים (ואי אפשר לטעות, לעומת אחותי שהיא ברזילאית וטוענת שאנשים שואלים אותה אם היא אסייתית), אני אסייתית. אומצתי בגיל 3 חודשים מויאטנם- ארץ הטיולים אחרי צבא. כל מי שהיה שם אומר שהויאטנמים לא נחמדים ואז אני אומרת שעכשיו אני בטוחה שאני ויאטנמית. סתם.. לא סתם זה די נכון אבל אני מעדיפה שתחשבו שאני אדם נחמד.
כל חיי חייתי חיים שונים משל חבריי הלא מאומצים בגלל המראה שלי וכן השאלות החביבות של האנשים סביבי. שאלו אותי אם אני בת של עובדים זרים וכשגדלתי אם אני עובדת זרה, אם עשיתי בגרויות, אם אני אעשה צבא, אם אני סינית, יפנית, תאילנדית, פיליפינית, הכל חוץ מויאטנמית. בתכלס חבר'ה אני אודה בזה- לא באמת בא לי לענות על כל השאלות האלה, אני לא אבוא לאדם רנדומלי ואשאל אותו אם הוא מרוקאי. זה לא מנומס חבר'ה!! לא, אני לא מתביישת במדינה ממנה אומצתי אני פשוט לא מעוניינת לענות על החטטנות הזו, יש לי דברים חשובים יותר להעסיק את הראש שלי בהם.
שאלו אותי שאלות פרטיות על האמא הביולוגית שלי, דברים שגם אני בעצמי עוד לא יודעת.. רק אחרי ששאלו דברים כאלה חלק מהאנשים הגיעו להבנה שזה חטטני ואמרו לי שאם אני לא רוצה לענות זה בסדר- אז קודם כל המון תודה על הרשות, אבל לפעמים אני נותנת לכם להבין לבד שהגזמתם. ככה אולי בבנאדם הבא שתחקרו תהיו עדינים יותר וחטטנים פחות. חשוב שתבינו שאם אתם רוצים לדבר עם בן אדם על הפרטים האישיים שלו כדאי שתכירו אותו לפני, תשבו איתו על איזה כוס שוקו ושתספרו על עצמכם דברים המשתווים לפרטיות של האדם השני. כדאי שתכבדו אם בנאדם מסרב לספר לכם מאיפה הוא ולא תכעסו עליו ותגידו לו שאין לו מה להתבייש במקורות שלו כי לי באופן אישי בא להכניס סטירה לבנאדם כזה. אהמ אדון מאבטח ב"לה מאנו".
מישהו זקן ברחוב והמנהלת של בית הספר התיכון שלי (אותו סיימתי) אמרו לי שיש לי מזל שיש לי חבר ישראלי. המבוגר הזקן אמר את זה כי הוא חשב שאין לי אזרחות ושאני איתו רק כדי להשאר בארץ, הוא לא האמין לי שאני יהודייה אזרחית, הוא פשוט לא האמין. הוא אמר לי שרק בגלל שאני יפה אני אהיה קצינה ומניסיוני הצבאי יש המון קצינות לא יפות אבל זו לא הנקודה- העובדה שהוא חושב שנשים מצליחות בחיים רק אם הן יפות שיגעה אותי.
המנהלת שלי אמרה את זה בראיון שעשו לה אחרי שאיזה ילד מטומטם כתב עם לורד על לוקר של אדם רנדומלי את המספר טלפון שלי ושל חבר שלי צייר לב מכוער שבור ולא סימטרי וכתב לצד השם שלי ש"רק השם ישראלי". המנהלת כמצופה גינתה את האירוע, אך לא טרחה לחפש את האשם ככה שיש איזה ילד גזען שמסתובב לו בבית הספר או מחוצה לו (כי כבר עברה שנה מאז) ולא למד שום לקח. לאחר מכן היא ציינה שיש לי חבר נהדר וישראלי. מה הקשר שהוא ישראלי? גם אני נהדרת וישראלית. סורי שרה זה היה מיותר.
בסופר שלי כבר לא פונים אלי באנגלית. בכל סופר אחר מנסים תחילה אנגלית ואחרי שאני עונה תודה בעברית נושמים לרווחה ועונים בעברית. אבל יש את אלה שממשיכים עם האנגלית. לא קשה לנחש שזו לא שפת האם שלהם, אז למה להתעקש? עניתי כבר בעברית ואפילו ברכתי ביום טוב, למה לענות באנגלית? אם בא לכם להתאמן על האנגלית שלכם- סבבה, לא עליי.
הנוער של היום, שיש אנשים שדוחפים אותם להיות חלק מהדור שלי, נוהג בשונה ממנו באופן די מזעזע. ילד בן 13 מרשה לעצמו לפנות אליי בסינית (מרשים שהוא יודע) בטון מזלזל ולגלגני. מי אתה ילד? למה אתה פונה אליי? אני יודעת שזה לא כי אתה נחמד אלא כי אתה מנסה להתגרות בי... למה? זה מה שיעשה לך את הערב על אופנייך החשמליות? זה מיותר תתרכז בגלידה או יותר לדור הזה בכוס הוודקה רדבול שלך. אני באמת רק חלפתי על פניך אז שתוק ותהיה עם חבריך.
המבוגרים שמתחילים איתי במועדון נוהגים באותה הדרך: פונים אליי באמצע המועדון ושואלים אם אני סינית! איזה מין שורת פתיחה זו? היא ממש גרועה! חבר'ה אסייתים זה כמו האשכנזים - ויאטנמי הוא לא סיני כמו שאוקראיני איננו רוסי. וככה עם כל ארץ. ישראלי הוא לא סורי ואיראני הוא לא ערבי (הם פרסים...)
זהו לבינתיים, תהיו בריאים <3
מאיה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה