הנה פתחתי בלוג, דבר שחשבתי שאני בחיים לא אעשה.
עוד לא נסגרתי עם עצמי מה אני רוצה מהבלוג הזה לייצג. אני חושבת שזה יותר בלוג מעצמי לעצמי. כלומר, אני כותבת את הכל לעצמי בלי צורך ברדיפה אחרי הפרסום של הדברים כמו בפייסבוק או באינסטגרם. פה זה בשביל שזה יהיה קיים.
מידי פעם בעת הצורך שלי אני אעלה תמונה שיר או מחשבה וככה אני אדע שזה נמצא איפשהו בעולם.
הכתב הזה נורא מכוער אבל מסתבר שאין דרך שאני מבינה בה כדי לשנות את זה. אני מניחה שאסתדר.
אז קצת על עצמי:
אני מאיה לבני נולדתי ב10.7.97. כשהייתי צעירה יותר אהבתי לכתוב ב"יומנים פרטיים" בת כמה אני, אבל עם הזמן גיליתי שזה לא אפקטיבי מאחר שאני גדלה בכל שנה.
בעיקרון אני אחרי 12 שנות לימוד (בעיקרון כי עוד לא קיבלתי את התעודה שעברתי אותן בהצלחה) ואחרי שירות צבאי של 9 חודשים. למה רק 9 חודשים? על זה אני אדבר בהזדמנות אחרת.
אני לקראת שנת לימודי משחק שתתחיל באוק'.
פתק קטן לעצמי על נושאים שאני רוצה לכתוב עליהם בפוסטים אחרים: אימוץ, צבא, איפיון בני משפחה, על יובל קצת, חלום טרנס, חברות, קריירה, גול כלכלי, סיפורי סבתא גניה
בזמן שאני כותבת את הפתק הזה לעצמי אני חושבת לעצמי שזה קצת מסוכן לכתוב פה על כל מיני נושאים כי בכל זאת אפשר למצוא הכל ולקרוא הכל שכן אני משתפת אתכם בחיי סיפור אחר סיפור כמו שקוראים לבלוג הקטן שלי. אולי בעתיד כשההווה הנוכחי שלי יהיה רחוק ממני אני אוכל לכתוב על דברים בלי להרגיש רדופה.
אחזור לתיאור עצמי, אומצתי מויאטנם בגיל 3 חודשים ועליתי לארץ גויירתי ואני לחלוטין יהודייה כשרה. אני גדלתי כילדה שחקנית (די מאיה אין מה להתבייש בזה) וכעת אני עוסקת יותר בדיבוב.
במשך חיי גיליתי יותר ויותר בברור כי אני חייה על הקצה כבר 19 שנים. זה התחיל מזה שנולדתי פגה ואז שטף דם במוח, ואז חנק מאמ אנ אמ ואז נפילה על הפרצוף מאופניים ואז תאונת דרכים ואז רכב שהתחכך בי כשעברתי במעבר חצייה על אופניי החשמליים ואז סרטן. אני בטוחה שיש עוד המון דברים שכמעט גרמו לי למות חוץ מכל זה אבל מי סופר.
אני בסה"כ חבילה בגובה 150 ס"מ ו45 ק"ג. יש לי שיער ארוך שחור וציפורניים ארוכות בסה"כ נאמר עליי שאני קטנה עם המון אנרגיה, אני מניחה שזה נכון.
יש לי אמא מיכל ואבא יואב ואחות עדי. אני שלושתרבע פולנייה ורבע עיראקית. אני אלרגית לחתולים כלבים עץ אורן עץ זית, לדשא, ליוד, לנוצות, לג'וקים, לאבק ולקרדית האבק וקינמון נראה לי ששכחתי משהו בדרך.
יש לי סבתא וסבתא מרים ויעקב עטר שהם מכינים אוכל טעים וסבא וסבתא דוד ז"ל וגניה שהיא מכינה אוכל.
יש לי ארבעה בני דודים: הדס עומר ניצן ותו.
מה עוד?
אני אוהבת לשיר ואני יודעת לנגן על פסנתר. אני אוהבת לכתוב ואני אוהבת לקרוא ואני אוהבת לבלות עם חברים.
החברה הכי טובה שלי היא אור. אני לא בטוחה שבא לה שאני אפרסם את שמה המלא אז אני פשוט לא, אבל אני בטוחה במיליון אחוז שהיא יודעת שזאת היא.
מתנצלת שאין המון סימני ניקוד פשוט אני שוכחת כי אני מקלידה ממחשבה ואני לא כל כך רואה מה אני כותבת כי אני מידה 5 במשקפיים ואני לגמרי בלעדיהן.
יאללה חבר'ה אני הולכת לישון. אני לא בטוחה שמישהו רואה את זה בכלל אבל אם כן אז לכו לישון מאוחר כבר.
ותתעלמו משגיאות הכתיב אם הן קיימות, רמת הריכוז שלי ממש ממש לא בשיאה.
עוד לא נסגרתי עם עצמי מה אני רוצה מהבלוג הזה לייצג. אני חושבת שזה יותר בלוג מעצמי לעצמי. כלומר, אני כותבת את הכל לעצמי בלי צורך ברדיפה אחרי הפרסום של הדברים כמו בפייסבוק או באינסטגרם. פה זה בשביל שזה יהיה קיים.
מידי פעם בעת הצורך שלי אני אעלה תמונה שיר או מחשבה וככה אני אדע שזה נמצא איפשהו בעולם.
הכתב הזה נורא מכוער אבל מסתבר שאין דרך שאני מבינה בה כדי לשנות את זה. אני מניחה שאסתדר.
אז קצת על עצמי:
אני מאיה לבני נולדתי ב10.7.97. כשהייתי צעירה יותר אהבתי לכתוב ב"יומנים פרטיים" בת כמה אני, אבל עם הזמן גיליתי שזה לא אפקטיבי מאחר שאני גדלה בכל שנה.
בעיקרון אני אחרי 12 שנות לימוד (בעיקרון כי עוד לא קיבלתי את התעודה שעברתי אותן בהצלחה) ואחרי שירות צבאי של 9 חודשים. למה רק 9 חודשים? על זה אני אדבר בהזדמנות אחרת.
אני לקראת שנת לימודי משחק שתתחיל באוק'.
פתק קטן לעצמי על נושאים שאני רוצה לכתוב עליהם בפוסטים אחרים: אימוץ, צבא, איפיון בני משפחה, על יובל קצת, חלום טרנס, חברות, קריירה, גול כלכלי, סיפורי סבתא גניה
בזמן שאני כותבת את הפתק הזה לעצמי אני חושבת לעצמי שזה קצת מסוכן לכתוב פה על כל מיני נושאים כי בכל זאת אפשר למצוא הכל ולקרוא הכל שכן אני משתפת אתכם בחיי סיפור אחר סיפור כמו שקוראים לבלוג הקטן שלי. אולי בעתיד כשההווה הנוכחי שלי יהיה רחוק ממני אני אוכל לכתוב על דברים בלי להרגיש רדופה.
אחזור לתיאור עצמי, אומצתי מויאטנם בגיל 3 חודשים ועליתי לארץ גויירתי ואני לחלוטין יהודייה כשרה. אני גדלתי כילדה שחקנית (די מאיה אין מה להתבייש בזה) וכעת אני עוסקת יותר בדיבוב.
במשך חיי גיליתי יותר ויותר בברור כי אני חייה על הקצה כבר 19 שנים. זה התחיל מזה שנולדתי פגה ואז שטף דם במוח, ואז חנק מאמ אנ אמ ואז נפילה על הפרצוף מאופניים ואז תאונת דרכים ואז רכב שהתחכך בי כשעברתי במעבר חצייה על אופניי החשמליים ואז סרטן. אני בטוחה שיש עוד המון דברים שכמעט גרמו לי למות חוץ מכל זה אבל מי סופר.
אני בסה"כ חבילה בגובה 150 ס"מ ו45 ק"ג. יש לי שיער ארוך שחור וציפורניים ארוכות בסה"כ נאמר עליי שאני קטנה עם המון אנרגיה, אני מניחה שזה נכון.
יש לי אמא מיכל ואבא יואב ואחות עדי. אני שלושתרבע פולנייה ורבע עיראקית. אני אלרגית לחתולים כלבים עץ אורן עץ זית, לדשא, ליוד, לנוצות, לג'וקים, לאבק ולקרדית האבק וקינמון נראה לי ששכחתי משהו בדרך.
יש לי סבתא וסבתא מרים ויעקב עטר שהם מכינים אוכל טעים וסבא וסבתא דוד ז"ל וגניה שהיא מכינה אוכל.
יש לי ארבעה בני דודים: הדס עומר ניצן ותו.
מה עוד?
אני אוהבת לשיר ואני יודעת לנגן על פסנתר. אני אוהבת לכתוב ואני אוהבת לקרוא ואני אוהבת לבלות עם חברים.
החברה הכי טובה שלי היא אור. אני לא בטוחה שבא לה שאני אפרסם את שמה המלא אז אני פשוט לא, אבל אני בטוחה במיליון אחוז שהיא יודעת שזאת היא.
מתנצלת שאין המון סימני ניקוד פשוט אני שוכחת כי אני מקלידה ממחשבה ואני לא כל כך רואה מה אני כותבת כי אני מידה 5 במשקפיים ואני לגמרי בלעדיהן.
יאללה חבר'ה אני הולכת לישון. אני לא בטוחה שמישהו רואה את זה בכלל אבל אם כן אז לכו לישון מאוחר כבר.
ותתעלמו משגיאות הכתיב אם הן קיימות, רמת הריכוז שלי ממש ממש לא בשיאה.

אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה